מהם הטחורים?
הטחורים הינם כריות המכילות כלי דם. בין התפקידים הנורמליים המיוחסים לטחורים נמנה סגירה הרמטית של פי הטבעת בזמן מצבים בהם ישנה עלייה בעליית ברקטום כדוגמת שיעול או התעטשות. בנוסף הטחורים מסיעים בתחושה בתוך פי הטבעת וביכולת להבדיל בין צואה, נוזל או גז. את הטחורים ניתן לחלק לפי מיקומם בתעלה האנאלית. טחורים שמקורם מעל לקו המשונן נקראים טחורים פנימיים ואלו הנמוכים מוגדרים כטחורים חיצוניים ( כפי שמודגם ברישום הבא).
באזור שמעל לפי הטבעת מצויות באופן נורמלי שלוש קבוצות של טחורים.
מרבית החולים אשר סובלים מבעיה בפי הטבעת מייחסים את התלונה לטחורים. בחלקם תימצא בבדיקה בעיה אחרת אשר אחראית לתלונה כגון גרד אנאלי, פיסורה, פיסטולה או בעיית שליטה.
(לקריאה נוספת על טחורים באתר ויקיפדיה)
מה הסיבות להופעת הטחורים?
הטחורים מופיעים בדרך כלל בגילאי 30 ומעלה ושכיחותם גבוהה יותר בקרב אנשים הסובלים מקשיים ביציאות. הסיבות העיקריות לטחורים הן: שהות ממושכת בשירותים במצב כריעה והתאמצות יתר בשעת היציאה, תורשה, הזדקנות ומצב של עצירות כרונית. בזמן מאמץ מוגבר ליציאה הופכים הטחורים להיות גדושים בדם, ומאבדים עם הזמן את האחיזה בקיר התעלה האנאלית. כתוצאה מכך בזמן יציאה יכולים להופיע דימום וצניחה – שהם הסיבוכים העקרים של טחורים פנימיים.
בהריון תיתכן החמרה של בעיית הטחורים. לקראת חודשי ההיריון האחרונים, ישנו לחץ של הרחם הגדול על כלי הדם באזור האגן ומקשה על החזרה הורידית. לכך נוספים השינויים ההורמונאליים בזמן ההיריון והשכיחות המוגברת לעצירות. כל אלה מעלים את השכיחות לטחורים בזמן הריון. ההערכות הן כי כ-15% מהנשים ההרות יסבלו מטחורים במהלך ההיריון במיוחד בשליש השלישי של ההיריון. הבשורה הטובה היא כי בדרך כלל טיפול מסורתי באמצעות משחות מקל ובמרבית המקרים התלונות יחלפו זמן קצר לאחר הלידה.
יש לכם שאלה ? כתבו לנו
מה דרכי הטיפול בטחורים?
- תזונה נכונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול ומניעה של טחורים. תזונה עשירה בסיבים מקלה על פעולת היציאה ומונעת יציאות קשות וישיבה ממושכת בשירותים הגורמים לטחורים.
- למרות השכיחות הרבה של התלונות וחוסר הנעימות בבדיקה – ההמלצה היא בכל מקרה של דימום, צניחה, כאב, גירוד או ההפרשה – לגשת לבדיקת רופא. הבדיקה אינה כואבת והטיפול הרפואי המכוון לבעיה עוזר לפתור את הבעיה ביעילות המרבית.
- במרבית המקרים נבחר תחילה הטיפול השמרני. טיפול זה כולל המלצות לשיפור התזונה והרגלי היציאות כשבנוסף ניתן להשתמש במשחות, נרות או קצפים – המיועדים להקלה באי הנוחות, להפחתת הכאבים והגירוי המקומי.
- במקרים בהם הטיפולים השמרניים אינם מספיקים והתלונות נמשכות ניתן להציע מגוון של טיפולים מרפאתיים כשהעיקרי הוא קשירת הטחורים הפנימיים המדממים בעזרת גומיות. אמצעים אחרים כוללים צריבות באמצעות אור אינפרא-אדום או שימוש בחומרים מטרשים. טיפולים אלו קלים יחסית, מבוצעים במרפאה ואינם כרוכים באי נעימות.
מהם סוגי הניתוחים המבוצעים?
במקרים רבים כאשר התסמינים ממשיכים למרות הטיפול השמרני נדרשת התערבות כירורגית. ההחלטה על הניתוח המתאים ביותר מבוצעת על ידי הרופא המטפל בהתאם לתלונות החולה, ממצאי הבדיקה הגופנית, מצבו הכללי של החוליה והעדפת הרופא המנתח.
בעבר היה מבוצע ניתוח כריתת טחורים באופן שגרתי, שההחלמה ממנו הייתה ארוכה יחסית ומלווה בכאבים. כיום ההליך הניתוחי לכריתת טחורים מבוצע באמצעות טכנולוגיות חדשות ומתקדמות אשר מקצרות את זמן הניתוח וזמן ההחלמה.
שתי השיטות הכירורגיות החדשניות לטיפול בטחורים הן ניתוח בעזרת מכלב (PPH) וקשירת העורקים המספקים דם לטחורים בעזרת דופלר.
ניתוח בעזרת מכלב
בניתוח טחורים באמצעות מכלב (מהדק סיכות יעודי) מתבצעת כריתת הרירית וכלי הדם מעל קו הטחורים (מקום בו אין עצבי כאב). הניתוח הינו קצר – ומשך הניתוח הממוצע הוא כעשרים דקות. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, אזורית או כללית בהתאם להעדפת המנותח והמלצת המרדים.
המכלב סוגר בעזרת הסיכות את עורקי הטחורים ומנתק את אספקת הדם לטחורים. בנוסף המכשיר מבצע קיבוע של בסיס הטחורים למקומם ברקטום – דבר המונע את צניחתם דרך פי הטבעת. הניתוח כולו מבוצע דרך פי הטבעת בתעלה האנאלית – איזור שאין בו עצבי תחושה – ולכן פחות כואב בהשוואה לניתוחים המסורתיים. בסיום הניתוח אין תפרים חיצוניים, בצקת, כאבים עזים ביציאה או הפרעה בישיבה. הניתוח מאפשר חזרה מוקדמת יותר לשגרת החיים, שביעות רצון גבוהה של החולים מתוצאות הניתוח, ושיעור חזרה נמוך של הטחורים.
ניתוח בעזרת דופלר
שימוש בדופלר לסגירה סלקטיבית של אספקת הדם לטחורים (HAL) גם הוא מקובל כיום ומתבצע במקרים של דימום מתמשך. גם כאן היתרון של הניתוח הוא בהחלמה המהירה והחזרה המהירה לשגרה.
השימוש בדופלר בניתוחי טחורים החל ב-1995 עם פיתוח המכשיר הראשון על ידי הכירורג היפני מורינגה. בשנתיים האחרונות שוכלל המכשיר והטכניקה הפכה פופולרית בעיקר בארצות אירופה.
השיטה משתמשת במכשיר הדופלר לזיהוי העורקים המספקים דם ישירות לטחורים וסגירתם. השימוש בדופלר מבטיח מיקום מדויק של העורק והערכת הזרימה, ובאמצעות כך קשירה סלקטיבית של עורקי הטחורים. בסיום הפעולה מתבצעת ביקורת באמצעות הדופלר לאבטחת סגירת העורקים. הפעולה יכולה להתבצע בהרדמה מקומית, אינה מצריכה אשפוז, וכמעט שאינה כרוכה בכאבים. הניתוח נמשך בממוצע כעשרים דקות ומרבית החולים משוחררים כשעתיים לאחר סיום הפעולה. החולים נהנים מחזרה מהירה לשגרת החיים ושביעות רצון גבוהה מתוצאות הניתוח.
“יושבות על המדוכה”
כתבה מתוך עיתון “בריאות נשים ” דצמבר 2006
להגדלה לחץ על התמונה
יש לכם שאלה ? כתבו לנו
559 שאלות גולשים בהמשך העמוד
ד"ר גרינברג שלום
אני אמור לעבור טיפול בדופלר אצלך.
קראתי באינטרנט עדויות מטולים שהיו צריכים לחזור על הפעולה פעם שניה להשלמת התהליך.
האם ידוע על מקרים כגון אלו? האם זה שכיח?
שלום ערן,
ישנם רופאים המבצעים את הפעולה ללא אלחוש או הרדמה - במקרים אלו לא ניתן לסגור את כול כלי הדם בפעולה אחת ויש לבצע את הפעולה בתשלומים. בכול פגישה קושרים עורק אחד או שניים - כמה שהחולה יכול לסבול.
אנו משתמשים באלחוש ולכן סוגרים את כול הכלים באותה הפעולה
אבל בוודאי הסברתי לך כי הדופלר אינו פותר את בעית הטחורים באופן מוחלט ויש כ- 10% חזרה של הסימפטומים בכול שנה. לכן גם לאחר שקושרים את כול הכלים - יש מקרים שחוזרים על הפעולה לאחר מספר שנים.
נשמח לעמוד לרשותכם במרפאתינו, דר גרינברג.
בחודשים האחרונים כשאני נכנסת לשירותים,לפני הצואה קודם בא "גז" ולאחר מכן יוצא ממני או הפרשה צהבהבה במרקם של נזלת ואז הצואה,לעיתים עטופה במעין ציפוי לבנבן ובדם,או שיוצאות חתיכות קטנות כאלה לבנות שלעיתים גם עטופות בדם.כשאני מנגבת,אני רואה בטישו דם גם כן. זה קורה רק במצב של צואה ולא של שתן.מה זה??מה אני אמורה לעשות?ומדוע זה נהיה כך?
שלום אורית,
לרוב זה קורה בשני מצבים
הראשון שישנו דלקת מסוימת ברקטום - ואז ההפרשה היא ביטוי של הדלקת הזו
השנייה - כאשר סובלים מתסמונת המעי הרגיש יש הפרשות מעין אלו בזמן יציאות.
כדאי היה לפנות לרופא כירורג או רופא גסטר - להיבדק, לעשות בדיקה של הרירית של פי הטבעת והרקטום ולהתחיל בטיפול במידה ואכן ישנה דלקת.
נשמח לעמוד לרשותכם במרפאתינו, דר גרינברג.
שלום
אני בן 36 ואני סובל כבר למעלה מ-4 שנים מטחורים חיצוניים ופנימיים כולל דימום רב.
בשנה וחצי האחרונות עברתי כ-14 קשירות אולם ללא הועיל התופעה ממשיכה.
לפני כחודש וחצי נבדקתי שוב ע"י רופא שהסביר לי כי יש לי גם פיסורה בנוסף לטחורים ונתן לי משחה למריחה.
בהתיעצות עם רופא המשפחה על ניתוח הוסבר לי כי עדיף להשתמש בשיטה הישנה שתהליך ההחלמה שלה מאוד ארוך ומלווה בלא מעט כאב מכיוון שאין הוכחה כי השיטות החדשות יעלות יותר.
אני מאוד מאוד מבולבל וחושש מאוד מביצוע הניתוח וזמן ההחלמה שלו ואין לי מושג אם אני צריך גם לעבור ניתוח לטיפול בפיסורה ואם ניתן לשלב בניתוח אחד את שני הטיפולים.
השמח מאוד אם תוכלו לספק לי תשובה שתעזור לי להגיע להחלטה הנכונה שתפתור אותי כבר מהסבל הבלתי נפסק שפוגע לי בחיי היום יום.
בתודה מראש הסובל….
שלום יוסי,
אינני משוכנע כי רופא המשפחה שלך צודק אך - אין זה המקום לוויכוח.
ראשית יש לראות מאילו טחורים אתה סובל ובאיזו דרגה.
14 קשירות זה מעורר הערצה - אך בהחלט טיפול מוגזם ולאחר מספר קשירות מועט יותר ניתן היה להגיע למסקנה כי הטיפול אינו יעיל.
הטיפולים החדשים כיום יעילים מאוד, תוצאותיהם לטווח ארוך כמעט אינן נופלות מהניתוח המסורתי והכאבים ותקופת ההחלמה קצרים הרבה יותר.
ניתן כמובן לשלב במקרה הצורך גם ניתוח פיסורה באותה פעולה במידה והפיסורה מצריכה ניתוח שכזה.
לכן - לדעתי לא רופא המשפחה הוא שצריך לתת את היעוץ בהקשר לאיזה ניתוח לעבור - את זה צריך לתת כירורג מנוסה שיראה במה מדובר, וקרוב לוודאי כי יש פרוצדורה קלה יותר שתוכל להתאים לך
נשמח לעמוד לרשותכם במרפאתינו, דר גרינברג.
שלום
בת 22 ואני סובלת מטחורים חיצוניים ופנימיים כבר 10 שנהאני כבר לא יודעת מה לעשות אני סובלת מזה המון וזה פוגע ביומיום שלי …הייתי אצל מיליון רופאים ועוד לא מצאו פתרון …אני ישמח מאוד לקבל עזרה ….
שלום יעל,
האמת שהסיפור מאוד מוזר - לא ברור לי למה לא נמצא לך פיתרון
הטיפולים בטחורים כיום הם די ברורים ומסודרים.
יש לבדוק אותך, להעריך באיזו דרגה הטחורים ולהציע לך טיפול בין אם מדובר בדופלר, סטפלר, או קשירה או כול טיפול אחר.
נשמח לפגוש אותך, לראות מהי בדיוק הבעיה ולהציע לך פיתרון.
נשמח לעמוד לרשותכם במרפאתינו, דר גרינברג.
שלום,
אני בת 41, יש לי טחורים פנימיים וחיצוניים מזה מספר שנים. בוצעו לי בעבר קשירות מוצלחות בגומיה, ללא סבל, אך הופיעו טחורים חדשים. ברור לי שזה קשור לשתיה מועטה מדי, שגרמה לעצירויות . התזונה דווקא בסדר.
במשך הזמן דרגת הטחורים עלתה ולפני שנה הכירורג אמר שהדרגה היא 4, והמליץ לי על ניתוח. כמו כן ציין שיש פוליפ היפרטרופי על אחד הטחורים. בדיקת קולונוסקופיה שעברתי שנתיים לפני כן יצאה תקינה. לא רציתי להינתח, כי אינני סובלת מכאבים ולמדתי להסתדר עם המצב ללא בעיות מיוחדות.
בכל זאת, לפני מספר חודשים החל דימום בצורה של פס דם ארוך וקבוע בצידו השמאלי של גליל הצואה (מתנצלת על התיאור). זה מטריד אותי.
שאלותי:
1. האם מקור הדימום הוא אחד הטחורים, הפוליפ על אחד הטחורים, או חלילה הליך גידולי אחר? אני מתכננת קולונוסקופיה נוספת לבירור העניין. אבי חלה בעבר בסרטן המעי הגס.
2. כשביקשתי מהרופא לקשור את אותו טחור שעליו יש פוליפ, הוא טען שאי אפשר ושרק בניתוח כללי הוא יכרות גם את הפוליפ. האם זה נכון? והאם אפשר לעשות ניתוח רק לאותו הטחור שעליו קיים הפוליפ במקום ניתוח לכל הטחורים (שהסבל בצידו רב יותר)?
3. מה הסכנה באי ביצוע ניתוח? הרופא טען שאם לא אבצע את הניתוח, לאורך זמן ייחלש השריר הסוגר, ותהיה לי בעיה של שליטה בסוגרים. האם זה נכון? האם יש סכנה אחרת באי ביצוע הניתוח?
4. למה התכוון הרופא כשאמר שאחרי הניתוח לא יהיו לי יותר טחורים? זה ייתכן? באיזו שיטה זה נכון?
4. קראתי את הסבריכם לגבי שיטת המכלב. האם הסיכות נשארות שם לנצח, או נושרות?
5. האם יש לכלי הדם שנחסמת להם אספקת הדם בניתוח (מכל סוג שהוא) תפקיד בגופנו, איך הגוף מסתדר בלעדיהם? האם זה פוגע בזרימת הדם הכללית לאזור?
6. יש לי 2 ילדים שנולדו בלידות רגילות. אני חושבת על הריון נוסף. האם לאחר ניתוח טחורים, ועקב הלחץ הצפוי בלידה, איאלץ ללדת בניתוח קיסרי כדי למנוע אולי קרעים באזור שנותח? האם קיימת סכנת קריעה כזו בכלל?
סליחה על השאלות הרבות, אך הדברים חשובים לי מאוד.
תודה רבה.
שלום יהודית,
לשאלותייך
1. אינני יודע מהיכן הדימום את זה צריך לבדוק. במידה והדם הוא דם אדום טרי, ובבדיקה רואים סימני דימום על אחד הטחורים, ובמידה והקולונסוקפיה תקינה - קרוב לוודאי כי הדימום הוא מהטחורים.
2. במידה והטחור עם הפוליפ הוא נמוך מגובה 2 סמ - אין אפשרות לקשור אותו כי קשירה שכזו יכולה להביא לסיבוכים ולכאבים עזים. אם הולכים לניתוח אפשר ללכת לניתוח מוגבל של כריתת הטחור עם הפוליפ בלבד - אם כי זה לא מומלץ כי בעתיד טחור אחר יתחיל לדמם.
3. אינני חושב כי טחורים גורמים לפגיעה בשרירי הסוגר אלא עם כן ישנה צניחה קבועה של הרקטום או של הרירית. הסכנה היא באיבוד דם, נמק של הטחורים, כאבים ואי נוחות. קרוב לוודאי שהרופא מתכנן לבצע לך כריתה שלמה של הטחורים - במידה ואכן מבצעים ניתוח רדיקלי וכורתים את כול הטחורים - קרוב לוודאי כי לאחר הניתוח לא יהיו לך טחורים.
4. עם הזמן הסיכות נושרות - מכיוון שמדובר על סיכות קטנות מאוד ואינרטיות גם אם נישארת אחת או שתיים זה חסר משמעות.
5. כלי הדם שנחסמים הם כלי דם המובילים אך ורק לטחורים, ואין להם תפקיד אחר - כך שאין כול פגיעה אחרת מהניתוח פרט לפגיעה באספקת הדם של הטחורים.
6. לא אין כול קשר, אין כול סכנה לקריעה באיזור שנותח - תוכלי ללדת בלידה רגילה.
נשמח לעמוד לרשותכם במרפאתינו, דר גרינברג.
שאלות נוספות בנושא: טחורים
לחצו על הלינקים וצפו בשאלות של גולשים בנושאים השונים