טחורים
חברי הקבוצה עובדים עם כל חברות הביטוח והביטוחים המשלימים של כל קופות החולים למעט הכללית. השירותים הניתנים ע”י חברי הקבוצה כוללים יעוץ רפואי וניתוחים הנעשים במסגרת בתי החולים של אסותא.
מהם הטחורים?
הטחורים הינם כריות המכילות כלי דם. בין התפקידים הנורמליים המיוחסים לטחורים נמנה סגירה הרמטית של פי הטבעת בזמן מצבים בהם ישנה עלייה בעליית ברקטום כדוגמת שיעול או התעטשות. בנוסף הטחורים מסיעים בתחושה בתוך פי הטבעת וביכולת להבדיל בין צואה, נוזל או גז. את הטחורים ניתן לחלק לפי מיקומם בתעלה האנאלית. טחורים שמקורם מעל לקו המשונן נקראים טחורים פנימיים ואלו הנמוכים מוגדרים כטחורים חיצוניים ( כפי שמודגם ברישום הבא).
באזור שמעל לפי הטבעת מצויות באופן נורמלי שלוש קבוצות של טחורים.
מרבית החולים אשר סובלים מבעיה בפי הטבעת מייחסים את התלונה לטחורים. בחלקם תימצא בבדיקה בעיה אחרת אשר אחראית לתלונה כגון גרד אנאלי, פיסורה, פיסטולה או בעיית שליטה.
(לקריאה נוספת על טחורים באתר ויקיפדיה)
מה הסיבות להופעת הטחורים?
הטחורים מופיעים בדרך כלל בגילאי 30 ומעלה ושכיחותם גבוהה יותר בקרב אנשים הסובלים מקשיים ביציאות. הסיבות העיקריות לטחורים הן: שהות ממושכת בשירותים במצב כריעה והתאמצות יתר בשעת היציאה, תורשה, הזדקנות ומצב של עצירות כרונית. בזמן מאמץ מוגבר ליציאה הופכים הטחורים להיות גדושים בדם, ומאבדים עם הזמן את האחיזה בקיר התעלה האנאלית. כתוצאה מכך בזמן יציאה יכולים להופיע דימום וצניחה – שהם הסיבוכים העקרים של טחורים פנימיים.
בהריון תיתכן החמרה של בעיית הטחורים. לקראת חודשי ההיריון האחרונים, ישנו לחץ של הרחם הגדול על כלי הדם באזור האגן ומקשה על החזרה הורידית. לכך נוספים השינויים ההורמונאליים בזמן ההיריון והשכיחות המוגברת לעצירות. כל אלה מעלים את השכיחות לטחורים בזמן הריון. ההערכות הן כי כ-15% מהנשים ההרות יסבלו מטחורים במהלך ההיריון במיוחד בשליש השלישי של ההיריון. הבשורה הטובה היא כי בדרך כלל טיפול מסורתי באמצעות משחות מקל ובמרבית המקרים התלונות יחלפו זמן קצר לאחר הלידה.
מה דרכי הטיפול בטחורים?
מהם סוגי הניתוחים המבוצעים?
במקרים רבים כאשר התסמינים ממשיכים למרות הטיפול השמרני נדרשת התערבות כירורגית. ההחלטה על הניתוח המתאים ביותר מבוצעת על ידי הרופא המטפל בהתאם לתלונות החולה, ממצאי הבדיקה הגופנית, מצבו הכללי של החוליה והעדפת הרופא המנתח.
בעבר היה מבוצע ניתוח כריתת טחורים באופן שגרתי, שההחלמה ממנו הייתה ארוכה יחסית ומלווה בכאבים. כיום ההליך הניתוחי לכריתת טחורים מבוצע באמצעות טכנולוגיות חדשות ומתקדמות אשר מקצרות את זמן הניתוח וזמן ההחלמה.
שתי השיטות הכירורגיות החדשניות לטיפול בטחורים הן ניתוח בעזרת מכלב (PPH) וקשירת העורקים המספקים דם לטחורים בעזרת דופלר.
ניתוח בעזרת מכלב
בניתוח טחורים באמצעות מכלב (מהדק סיכות יעודי) מתבצעת כריתת הרירית וכלי הדם מעל קו הטחורים (מקום בו אין עצבי כאב). הניתוח הינו קצר - ומשך הניתוח הממוצע הוא כעשרים דקות. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, אזורית או כללית בהתאם להעדפת המנותח והמלצת המרדים.
המכלב סוגר בעזרת הסיכות את עורקי הטחורים ומנתק את אספקת הדם לטחורים. בנוסף המכשיר מבצע קיבוע של בסיס הטחורים למקומם ברקטום - דבר המונע את צניחתם דרך פי הטבעת. הניתוח כולו מבוצע דרך פי הטבעת בתעלה האנאלית - איזור שאין בו עצבי תחושה - ולכן פחות כואב בהשוואה לניתוחים המסורתיים. בסיום הניתוח אין תפרים חיצוניים, בצקת, כאבים עזים ביציאה או הפרעה בישיבה. הניתוח מאפשר חזרה מוקדמת יותר לשגרת החיים, שביעות רצון גבוהה של החולים מתוצאות הניתוח, ושיעור חזרה נמוך של הטחורים.
ניתוח בעזרת דופלר
שימוש בדופלר לסגירה סלקטיבית של אספקת הדם לטחורים (HAL) גם הוא מקובל כיום ומתבצע במקרים של דימום מתמשך. גם כאן היתרון של הניתוח הוא בהחלמה המהירה והחזרה המהירה לשגרה.
השימוש בדופלר בניתוחי טחורים החל ב-1995 עם פיתוח המכשיר הראשון על ידי הכירורג היפני מורינגה. בשנתיים האחרונות שוכלל המכשיר והטכניקה הפכה פופולרית בעיקר בארצות אירופה.
השיטה משתמשת במכשיר הדופלר לזיהוי העורקים המספקים דם ישירות לטחורים וסגירתם. השימוש בדופלר מבטיח מיקום מדויק של העורק והערכת הזרימה, ובאמצעות כך קשירה סלקטיבית של עורקי הטחורים. בסיום הפעולה מתבצעת ביקורת באמצעות הדופלר לאבטחת סגירת העורקים. הפעולה יכולה להתבצע בהרדמה מקומית, אינה מצריכה אשפוז, וכמעט שאינה כרוכה בכאבים. הניתוח נמשך בממוצע כעשרים דקות ומרבית החולים משוחררים כשעתיים לאחר סיום הפעולה. החולים נהנים מחזרה מהירה לשגרת החיים ושביעות רצון גבוהה מתוצאות הניתוח.
“יושבות על המדוכה”
כתבה מתוך עיתון “בריאות נשים ” דצמבר 2006
שלישי, 27 ביולי 2010 בשעה 20:33
שלום לך. אובחנה אצלי פיסורה לפני חודשיים קיבלתי תוכנית טיפול טיפךתי כמו שצריך הכל נעלם ולאחר שבועיים של רוגע הכל חזר חזרתי שוב לטפל בניפידיפין ושאר הטיפול ואחרי שבוע שוב נעמו הכאבים. האם אני צריך להמשיך עם המישחה ואם כן עד מתי.
רביעי, 28 ביולי 2010 בשעה 19:39
ד”ר גרינברג שלום,
ראשית, כל הכבוד על האתר האינפורמטיבי, התשובות המפורטות והיחס האישי העולה מהן. לשאלתי: אני גבר בן 29, בריא בד”כ (למעט אסתמה קלה). התחלתי לסבול מטחורים לפני בערך שנתיים (קיץ 2008), כאשר באזור אוגוסט-ספטמבר 2009 חלה החמרה משמעותית, שבאה לידי ביטוי בעצירות, כאבים בפי הטבעת לאחר יציאה (מלווים בתחושה של צניחת טחורים ורטיבות רירית), נפיחות באזור פי הטבעת וכן גם דימומים נקודתיים - שהופיעו בתוך האסלה מעת לעת, לאחר יציאות קשות במיוחד. בהתייעצות עם דיאטנית, התחלתי לשתות פסיליום מהול במים פעם ביום, לאכול יותר פירות וירקות + לשתות שמן פראפין. בנוסף, מרחתי משחות להקלת הכאבים המקומיים, בהתייעצות עם רופא משפחה. לצערי, זה סייע רק באופן זמני ובדצמבר 2009 הגיע השיא - כאשר התפוצץ קריש דם שמילא את כל מכנסיי ותחתוניי בדם באמצע יום עבודה (תופעה מביכה, שלא חזרה על עצמה מאז).
לאחר שהטיפולים שהזכרתי לא עזרו, ביצעתי בינואר השנה קשירת טחורים על ידי רופא פרטי שעובד עם קופת החולים שלי - ובמשך חמישה חודשים, הטחורים נעלמו לגמרי. אלא שלפני כחודשיים, אחרי מה שנראה היה כיציאה רגילה, פתאום שוב גיליתי דם באסלה. מאז, אני שוב סובל מנפיחות ומהפרשות ריריות, אולם לא באותה חומרה כפי שהייתה לפני הקשירה. גם הדימומים לא חזרו למצב הקשה בו היו לפני הקשירה, כאשר רק מדי פעם יש מספר טיפות נקודתיות שמופיעות לאחר הניגוב.
שאלותיי הן: האם העובדה שהטחורים חזרו בעוצמה מופחתת, מעידה על כך שהקשירה עבדה? ואם כן, האם עליי לעשות כעת עוד אחת - או שאולי מומלץ לנסות לגשת ישר לניתוח? האם יש שיטות טיפול קונבנציונאליות שבמקרה פספסתי?
בברכה,
יבגני (שם בדוי)